עוד פוסט

הילד שלי מחזיר אותי לילדותי המוקדמת שאת רובה אינני זוכרת. הוא התיקון שלי. הילד שלי גורם לי להתגעגע לזיכרונות שאינם. הוא דומה לי. כך אומרים. אני מביטה בו פותח את מגירת המשחקים, בוחר ברכבת צעצוע קטנה, מסיע אותה הלוך וחזור ושר בקול חרישי "הקטר כבר מצפצף..." ואז הוא מבקש- "אמא - תשירי" ואני מזייפת את המילים בקולי קולות. ככה אנחנו ביחד. ככה אני חוזרת לילדות. חוזרת לגעגוע. *
האיורים המרגשים של תהל מאור מעלים בי מחשבות על ילדות וזיכרון אושר ועצב כשראיתי אותם לראשונה ידעתי שהיא מבינה. שהיא מרגישה. פניתי אליה בבקשה שתשלח לי את מילותיה. איזה מזל שהיא נענתה.