הילד שלי מחזיר אותי לילדותי המוקדמת שאת רובה אינני זוכרת.
הוא התיקון שלי.
הילד שלי גורם לי להתגעגע לזיכרונות שאינם.
הוא דומה לי. כך אומרים.
אני מביטה בו פותח את מגירת המשחקים, בוחר ברכבת צעצוע קטנה,
מסיע אותה הלוך וחזור ושר בקול חרישי "הקטר כבר מצפצף..."
ואז הוא מבקש- "אמא - תשירי"
ואני מזייפת את המילים בקולי קולות.
ככה אנחנו ביחד.
ככה אני חוזרת לילדות.
חוזרת לגעגוע.
*
יום שני, 9 בדצמבר 2013
פוסט חמישי במספר
הילד שלי מחזיר אותי לילדותי המוקדמת שאת רובה אינני זוכרת.
הוא התיקון שלי.
הילד שלי גורם לי להתגעגע לזיכרונות שאינם.
הוא דומה לי. כך אומרים.
אני מביטה בו פותח את מגירת המשחקים, בוחר ברכבת צעצוע קטנה,
מסיע אותה הלוך וחזור ושר בקול חרישי "הקטר כבר מצפצף..."
ואז הוא מבקש- "אמא - תשירי"
ואני מזייפת את המילים בקולי קולות.
ככה אנחנו ביחד.
ככה אני חוזרת לילדות.
חוזרת לגעגוע.
*
פוסט מספר 4
הילד שלי מחזיר אותי לילדותי המוקדמת שאת רובה אינני זוכרת.
הוא התיקון שלי.
הילד שלי גורם לי להתגעגע לזיכרונות שאינם.
הוא דומה לי. כך אומרים.
אני מביטה בו פותח את מגירת המשחקים, בוחר ברכבת צעצוע קטנה,
מסיע אותה הלוך וחזור ושר בקול חרישי "הקטר כבר מצפצף..."
ואז הוא מבקש- "אמא - תשירי"
ואני מזייפת את המילים בקולי קולות.
ככה אנחנו ביחד.
ככה אני חוזרת לילדות.
חוזרת לגעגוע.
*
פוסט שלישי
הילד שלי מחזיר אותי לילדותי המוקדמת שאת רובה אינני זוכרת.
הוא התיקון שלי.
הילד שלי גורם לי להתגעגע לזיכרונות שאינם.
הוא דומה לי. כך אומרים.
אני מביטה בו פותח את מגירת המשחקים, בוחר ברכבת צעצוע קטנה,
מסיע אותה הלוך וחזור ושר בקול חרישי "הקטר כבר מצפצף..."
ואז הוא מבקש- "אמא - תשירי"
ואני מזייפת את המילים בקולי קולות.
ככה אנחנו ביחד.
ככה אני חוזרת לילדות.
חוזרת לגעגוע.
*
פוסט 2
הילד שלי מחזיר אותי לילדותי המוקדמת שאת רובה אינני זוכרת.
הוא התיקון שלי.
הילד שלי גורם לי להתגעגע לזיכרונות שאינם.
הוא דומה לי. כך אומרים.
אני מביטה בו פותח את מגירת המשחקים, בוחר ברכבת צעצוע קטנה,
מסיע אותה הלוך וחזור ושר בקול חרישי "הקטר כבר מצפצף..."
ואז הוא מבקש- "אמא - תשירי"
ואני מזייפת את המילים בקולי קולות.
ככה אנחנו ביחד.
ככה אני חוזרת לילדות.
חוזרת לגעגוע.
*
הירשם ל-
רשומות (Atom)